קונטמפוררי בי גולקונדה, תל אביב

מיקום: רח' הרצל 117, תל אביב
ייעוד: גלריה לאמנות
היקף: 500 מ
שלב: הושלם - 2009
מוזמן: גלריה גולקונדה
צלם: Richard Jochum, עמית גירון.

על רקע חגיגות שנת המאה לעיר תל אביב, התחדד בעינינו הצורך במתן פרשנויות נוספות למקור המכונן של העיר. השיח האדריכלי גולל את סיפורה של "עיר לבנה" שנבנתה על החולות ברוח המסורת המודרנית וקובעה בזיכרון הלאומי כעיר ה"באוהאוס". מנגד, עם השנים, הוצג גם סיפורה של "עיר שחורה", אוריינטלית שנולדה מתוך יפו והתכחשה אליה בבגרותה.

המבנה הדהוי ברחוב הרצל שימש מאז הקמתו בשנות ה-30 לתעשיה זעירה ועבר תהפוכות רבות לאורך השנים עד לייעודו האחרון כבית דפוס. לא "לבן" ולא "שחור", המבנה הוא חלק ממודרניזם פונקציונאלי ופרדיגמאטי. בן כלאיים "אפור", הממוקם על קו התפר בין ת"א ויפו.

הסבתו לגלריה של בניין "פגום" שבמבט ראשון נבלע בסביבתו המפויחת חייבה אותנו לנקוט בטקטיקה רדיקאלית. לכל בנין יש סיפור לספר, ולכן בחרנו להתכחש לגישה הרומנטית של שיפוץ או לאלימות שבמחיקה, ולהדגיש במכוון את ייחודיותו של מבנה "פשוט ובנאלי".

בהתאם, צומצמה ההתערבות האדריכלית למינימום ההכרחי. המבנה חולק לשני אגפים מרכזיים: קומת קרקע "מלוכלכת", המשמשת כאולם תצוגה ראשי, בה החלל הקיים עובד באופן קפדני, בעזרת ליטוש, הטלאה ותוספות הכרחיות; ומעליה קומה עליונה, "לבנה" המשמשת כחלל תצוגה נוסף וכמשרדי הגלריה.

כל חללי הגלריה מאוחדים ויזואלית הודות לשימוש בפלדה כחולה, התומכת במערכת התנועה ובמעקות. הטיפול בחזית מורכב ממערכת פרופילי פלדה דו צדדיים הממסגרים את הפתחים שנפערו באלימות בחזית לאורך השנים. כדי לחדד את המתח בין ישן וחדש המסגרות כולאות בתוכן את שיירי חלונות הפלדה המקוריים הישנים ומתירות את החזית הקיימת ללא כל נגיעה נוספת.

השימוש באיכותיו של הבנין ה"פגום", כמו גם החשיפה של  הפנים אל הרחוב, יצרו יחד חלל תצוגה המתאים במיוחד לדיון באסתטיקה ובערך בשיח האמנות העכשווית. שחור ולבן, ישן וחדש, עכור ומבריק, יקר ומטונף – זהו המודרניזם ה'ממזרי'  של דרום תל אביב.