כיכר אתרים: מחצר אחורית לפנינה בחזית הים של תל אביב

כדי לאפשר לעיר לצמוח, במיוחד עיר צעירה כמו תל אביב, היא אינה יכולה להרשות לעצמה מחיקה אלימה ופשטנית של נקודות ציון בזיכרון הקולקטיבי שלה והחלפתן האלימה ב"חדש". ההפך, במקום למחוק ולהחליף, תל אביב חייבת לבנות את עצמה מתוך עצמה, ולהנכיח את ממד הזמן והעומק. רק כך תוכל תל אביב ליצור זהות של ממש משל עצמה ולאפשר לתושביה לתפוש את מקומם בהווה, מתוך היכרותם הקונקרטית עם העבר. תל אביב שתמחק ותחליף את נקודות הזיכרון שלה בלי דעת, תאבד את הערך, האת נשמה הייחודית שלה, ובמקום להתקדם תעמוד במקום.

למרות שבכיכר דבק (הודבק?) המונח "כישלון", זו טעות לחשוב עליה בצורה כזו. למעשה הכיכר אינה "כיכר" (אובייקט) אלא מערכת אורבנית היברידית ומשוכללת הכוללת חללים ציבוריים, מסחריים, תשתיות, מלון ועוד.

הזנחתה המתמשכת של הכיכר הובילה לכך כי הפוטנציאל העצום הגלום במיקום האקסלוסיבי של הכיכר מוחמץ לחלוטין והיא נותרה למעשה "מחוץ למשחק" במהלך ההתחדשות המבורך שעובר על המפגש של ת"א עם הים.

מובן כי במערכת של כיכר אתרים ישנם מספר כשלים נקודתיים –אך את כולם ניתן למפות ולתקן כפי שהצעה זו מוכיחה. לעומת זאת הרס הכיכר והחלפתה בפרויקט חדש לעשירים בלבד, ידרוס חלל ציבורי בעל פוטנציאל עצום ויחד איתו רצף של זכרונות המרכיבים את דמותה של העיר בקרב כה רבים מאיתנו.  ערים בארץ ובעולם מוכיחות ממזמן כי השילוב בין ישן וחדש הוא השילוב הנכון מהבחינה האורבנית, התרבותית ובהחלט גם הכלכלית - לכן, הכרחי לעצור את מהלך ההריסה של הכיכר ולחשב מסלול מחדש!