היכל נוקיה, תל אביב

עברית

מיקום: תל אביב
ייעוד: אולם ספורט רב-תכליתי
היקף: 9,000 מ"ר
שלב: הושלם – 2008
אדריכלי הבניין המקורי: אגף התכנון של עיריית תל אביב, עם המהנדסים מ. מילשטיין וי. זינגר ("מילשטיין זינגר")
צוות תכנון: אדר' אסף לרמן; אדר' תמי יניב; אדר' לב קוניקוב; אדר' ארתור אילין
צילום: עמית גרון

שיפוץ והרחבה של היכל הספורט על שם יוסף בורשטיין ביד אליהו, תל אביב. 2001–2007

היסטוריה והקשר
היכל הספורט הגדול בישראל, "יד אליהו", תוכנן על ידי צוות אדריכלים מאגף התכנון של עיריית תל אביב יחד עם המהנדסים הבולטים מ. מילשטיין וי. זינגר ("מילשטיין זינגר"), ונבנה בשני שלבים במהלך שנות ה-60 בקצה הדרום-מזרחי של תל אביב.
ההיכל, הממוקם בתוך העיר, מכיל 10,000 מושבים ומארח מגוון אירועים: מטורנירי כדורסל לאומיים ובינלאומיים ועד הופעות מוזיקליות וכינוסים פוליטיים, שכולם מסוקרים בהרחבה בתקשורת הכתובה והאלקטרונית.
מעמדו של ההיכל כמעוזה של קבוצת הכדורסל הנחגגת של העיר, מכבי תל אביב, הפך את הבניין לשם נרדף להצלחות הקבוצה, והקנה לו הכרה לאומית כסמל בלתי מעורער של מצוינות ונכס תרבותי מרכזי של העיר.

אב הטיפוס
בדומה לאצטדיונים רבים בעולם, היכל הספורט המקורי בתל אביב-יפו תוכנן כשעתוק אדריכלי של אב הטיפוס (ARCHETYPE) הקלאסי של האמפיתיאטרון, המוכר לכולנו היטב בדמות הקולוסאום הרומי.
כמו אב הטיפוס, גם היכל הספורט תוכנן כ"מתקן ספורט" – להבדיל מבניין שבו שוהים המשתמשים לאורך זמן – שתכליתו העיקרית היא להכיל מספר גדול ככל הניתן של צופים. האמפיתיאטרון מבוסס על פעילות של "פנים מוחלט" (Total Interior): חלל פנים עצום ממדים, המנותק באופן מכוון מהחוץ ומאפשר את החלפתו של היומיומי בספקטקולרי (Spectacle).
הקולוסאום, שבמקור היה מקורה, מהווה דוגמה ל"כלל הראשון" של אב הטיפוס האדריכלי הקלאסי:

ביטולו של החוץ – השחזור המועצם של המציאות דורש את מחיקתה המוחלטת.
הכלל השני של אב הטיפוס הוא המשכו הישיר של הראשון:

הפרדה בין חלל ציבורי לחלל פרטי – הניתוק המכוון מהחוץ הוא שמאפשר את גבייתם של דמי כניסה.
חידושם של המשחקים האולימפיים בסוף המאה ה-18, לאחר שהופסקו במאה הרביעית לספירה בתום מסורת של למעלה מ-1,000 שנה, הוביל לתחייתם של מתקני הספורט השונים.
הטיפוס האדריכלי של האצטדיון שוכפל, כאמור, באופן כמעט מדויק מימי קדם ועד לעת האחרונה, תוך שימוש בטכניקות בנייה מודרניות שאפשרו את יצירתם של מפתחי ענק ומתקני ספורט בקנה מידה עצום.
לאצטדיון, שהלך וגדל בקיבולת הקהל שלו, נדרשו יותר ויותר משאבי קרקע לצורך בניית מערכות תנועה ומשטחי חניה ענקיים. לכן, במקביל לגידול בנפחי הקהל, הלך האצטדיון והתרחק החוצה ממרכזי הערים.

עיר ואצטדיון – פרוטוטיפ
במטרה לעצב פרוטוטיפ חדש לאצטדיון פנים-עירוני, הפרויקט בוחן מחדש את התפיסה המסורתית של האצטדיון, המבוססת על יחסים דיכוטומיים בין אירוע מסחרי (פנים) ובין מרחב ציבורי (חוץ).
ההבחנה הנוקשה שמאפיינת את הטיפוס האדריכלי המקורי של האצטדיון אפשרה להיכל הישן לתפוס לסירוגין אחת משתי עמדות קוטביות בטבען: "חי" בשעות המשחקים (4 שעות בשבוע), או "מת" ביתר הזמן.
הפרוטוטיפ החדש מחפש הגדרה חדשה וגמישה של היחסים שבין שני הקטבים האלה, שתפורר את המחיצות הקונבנציונליות בין הפנים (פרטי) ובין החוץ (ציבורי) ותאפשר את הולדתו של סוג חדש של אירוע ציבורי. את זאת אנו משיגים באמצעות הכנסתה לתמונה של סכמה מרחבית וארגונית חדשה, שעושה כביכול היפוך של "פנים-חוץ" לאצטדיון החדש. המחווה העיקרית של הסכמה החדשה היא ליצור יחס ישיר בין הפנים ובין החוץ, על ידי ארגון מחדש של מערכות התנועה הפנימיות וזרימת קהל ההמונים אל מול המעטפת החדשה והשקופה. כתוצאה מכך נחשפות תנועות הקהל אל החוץ והופכות למופע ציבורי בפני עצמו, המפעיל את המרחב סביב הבניין ומאפשר את יצירתו של מוקד אזרחי חדש בדרום-מזרח העיר.
כתוצאה מכך, התוקפנות הטבועה בממדי אב הטיפוס המקורי, בחומרי הבניין ובבידודו מסביבתו, עתידה להתמוסס לתוך סביבה רבגונית, פעילה ונגישה. אירועים שבעבר התרחשו מאחורי מעטפת אטומה מוקרנים עכשיו כלפי חוץ, בשעה שאלפי מבקרים מבלים בטיול סביב האצטדיון, בישיבה בבתי קפה ובמסעדות, ומטפסים במעלה גרמי מדרגות חשופים, בעת שההיכל מציג את הדינמיות שלו לנוכח המרחב הציבורי הסובב שהתעורר לחיים.