מגורי נוער, קיבוץ סאסא

מיקום: קיבוץ סאסא
ייעוד: מגורים
היקף: 450 מ"ר
שלב: הושלם – 2016
פרס: פרס פובזנר, 2017
מזמין: קיבוץ סאסא
צילום: טל ניסים

קיבוץ סאסא נמצא בשנים האחרונות בתנופת פיתוח משולבת, הכוללת הרחבה משמעותית של מרקם המגורים הקיים ושיקום של מספר מבנים מרכזיים המהווים חלק ממרקם הקיבוץ המקורי, כמו חדר האוכל והמועדון. במסגרת זו הוזמן משרדנו להגיש הצעה לתחרות לשיקום ולפיתוח מתחם הספורט הישן של הקיבוץ (בה זכינו ב-2009), ובהמשך גם לתחרות על חידוש מגורי הנוער התוחמים את הפאה הצפון-מזרחית של מרקם הקיבוץ המקורי (2011).
מדובר במקבץ של 3 מבנים זהים בני 3 קומות, הכוללים 36 יח"ד, אשר תוכננו במקור על ידי המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי ושימשו מאז ומתמיד למגורי צעירים בני 19–30 מהקיבוץ. מאחר שהמסדרונות החיצוניים של קומות המגורים היו חשופים למזג האוויר על תנודותיו הקיצוניות – משלג, שכן הקיבוץ נמצא בגובה 900 מטר מעל פני הים, ועד חמסין – ביקש הקיבוץ מהאדריכלים הצעות לסגירת החזיתות, במטרה לספק הגנה מפגעי מזג האוויר.
בסיור שערכנו במקום ראינו כי המבנים הישנים תפקדו כאוסף של חדרי שינה בלבד, ללא חלל ציבורי משותף. ספות, שולחנות קפה ופריטים נוספים שמצאנו פזורים במסדרונות גילו לנו שחיי החברה "נדדו" החוצה מהחדרים עצמם אל החללים המוארכים המשותפים האלו, בחיפוש אחר חלל הולם לאינטראקציה חברתית.
החוסר בחלל שכזה סימן עבורנו מיד כי ההגדרה המצומצמת שהגדיר הקיבוץ, הגנה בפני פגעי מזג האוויר, טומנת בחובה גם את ההזדמנות להשלמת המימד החברתי הנעדר מהמבנים. בהתאם, ההצעה שלנו לסגירת החזית תוכננה כמערכת מרחבית ופרוגרמתית עצמאית (ו"פרזיטית" – נושאת את עצמה) בעומק של מטר אחד, ש"מולבשת" על קצות הקומה של הבניין המקורי. מערכת זו עשויה בטון חשוף ומעוצבת ממספר מהלכים שחוזרים על עצמם בתבנית משתנה ויוצרים קטלוג של מצבים המתרחשים על החזית ובתוכה: ישיבה נמוכה (כמו ספה) עם מבט פנימה, ישיבה על דלפק המביט החוצה, ואחסון (מקרר ועוד).
כתוצאה מפעולה זו, המסדרונות הסגורים הופכים לחללים חברתיים המעודדים אינטראקציה במרחב המשותף שנוסף לכל קומה. גם היחסים שבין המבנים עצמם, שקודם לכן ניתן היה להגדירם כ"אדישים" כתוצאה מהעמדתם האקראית, הופכים לאינטראקטיביים לאור הפניית הפעילות לחזיתות הפונות זו אל זו ופיתוח המרחב שביניהן. השימוש בבמבוק לצורך משטחי הישיבה האופקיים ומשטחי האחסון האנכיים מוסיף רובד נוסף של חומריות ומעניק לפרויקט הבעה אישית וייחודית בנוף בניית האבן של הקיבוץ.