סמינר הקיבוצים, תל אביב
מיקום: תל אביב
ייעוד: מכללה
היקף:30.000 מ
שלב: תחרות - 2001
מזמין: סמינר הקיבצים
מכללת סמינר הקיבוצים מייצגת את ערכי התנועה הקיבוצית אשר הטביעה את חותמה הייחודי על המבנה החברתי, תרבותי והנוף הפיסי של מדינת ישראל. מערכת ערכים זו נמצאת כיום בתהליכי שינוי מהירים המעלים סימני שאלה על ערכי היסוד הקיבוציים.
הסמינר עומד בפני מציאות המחייבת אותו לעבור שינוי קיצוני: המבנים המוכרים ייהרסו, שטח המגרש יצומצם ופרוייקט חדש יופיע במקומו. שינוי מהותי כזה הוא הליך מורכב. הסמינר נדרש להמציא את עצמו מחדש כאשר הוא שרוי במתח שבין ישן וחדש, בין אחיזה במוכר לציפיה מחדש.
הפרוגרמה מציגה היטב את תהליך הבדיקה העצמית, המפורטת עפ"י חלוקה לנושאים ותת נושאים, דרכו בוחן הסמינר את עברו המצוי ביחס לעתיד הרצוי, והופך את היחס ביניהם לקנה המידה שעל פיו יימדד הפרוייקט המוצע.
לימוד המצב הקיים חושף מתח נוסף שנוצר בין מהות הסמינר כמוסד חינוכי אידאולוגי לבין המציאות התחרותית של שוק ההוראה בארץ. הסמינר הוא מקום המפגש בין מורה לתלמיד ובין אדם, תרבות, ערכים ורוח.
סיטואציה ייחודית זו מסמנת מוסד חינוכי מופנם, שקט, המאפשר בחינה מעמיקה של הסוגיות המרכזיות בחברה הישראלית, ומאפשר טיפוח מנהיגות חינוכית עכשווית למוסדות ההוראה בתנועה הקיבוצית ובישראל בכלל.
במקביל הסמינר, בדומה לתנועה הקיבוצית כולה, עומד בפני מציאות בה לכוחות השוק השפעה הולכת וגדלה, האידיאולוגיות החברתיות נמצאות בנסיגה, והשפעת השלטון המרכזי הולכת ופוחתת. בין מוסדות החינוך הגבוה לסוגיהם מתפתחת התחרות על כל תלמיד כתחליף לתמיכה ממשלתית פוחתת.
מציאות שכזו מסמנת מוסד מוחצן ונגיש שהתחרות והעמידה בה הן צורך קיומי ואינטגרלי למערכת.
הפרוייקט המוצע מבוסס על התפיסה שעל הסמינר החדש לייצר מקום שמתקיים במתח אשר בין המופנם והמוחצן ושנמדד ביחס שבין ישן לחדש.
היחס שבין מופנם למוחצן חושף מערכת נלווית של יחסים: סגורפתוח, פרטיציבורית שאותם הפרוייקט שואף להגדיר.
ההצעה מארגנת את מערכת היחסים במוסד החדש באופן שבו היא מאפשרת את קיומם של קטבים לכאורה מנוגדים ומייצרת ביניהם דיאלוג פעיל.
הדיאלוג הפעיל והחצנתו הם עקרונות מובילים בהצעה, מאחר שהדיאלוג הוא בסיס להתפתחות תרבותית שהיא ולא אחרת מהווה את המוצר המהותי של המכללה.
כשפעילות המכללה היא שקופה וגלויה לחבריה מצד אחד, מוחצנת ומתקשרת עם סביבתה מאידך, היא יוצרת אמירה חברתית משמעותית המאפשרת לסמינר לתפוס את מקומו הראוי בין מעצבי התרבות הישראלית.
תפישה זו היא אינטגרלית להליך התכנון עצמו, כלומר הפרוייקט אינו מתוכנן כסמל תרבותי, אלא כיוצר פעיל של תרבות.
גישה שכזו הופכת את הכורח שעומד בבסיס הליך השינוי מכפוי לרצוי. ההתפשטות העירונית ועליית מחירי הקרקעות שהובילו את הסמינר החדש להיבנות על יחידת שטח מצומצמת, אל מול עורקי תנועה ראשיים מצד אחד, ומול שכונות מגורים צפופות מצד שני, מייצרים הזדמנות נדירה למכללה ליצור מגע ישיר עם החברה הסובבת אותה.
תהליך העבודה מתמקד בניתוח הפרוגרמה וסידורה למבנה העונה על צרכי המכללה, ועל מטרות היעד כפי שהוגדרו לעיל.
המכללה באה במגע עם שלושה סוגי קהל:
קהל החברים – סטודנטים, אנשי סגל, מינהלה ואורחים.
קהל השכנים – (דיירי השכונות הסמוכות) הסביבה העירונית הקרובה.
הקהל הרחב – המטרופולין והעיר תל-אביב והנוסעים בעורקי התחבורה הראשיים.
סידור הפרוגרמה מארגן את מערכות היחסים בין קבוצות שונות אלו דרך מבנה המכללה.
הסכמה הארגונית לפרוייקט נוצרת משיקולי יעילות באריזה מחד, ומקסימום אזורי חיכוך והשקה מאידך. הפרוגרמות מסודרות ברצועות מקבילות, שלכל אחת מהן ההגיון שלה.
מסדרון התשתיות מהווה את התכתיב העיקרי בהתייחסות לפרוייקט, משמש כשטח הפתוח העיקרי של הפרוייקט. זכות המעבר במסדרון היא ציבורית. כלומר הוא נגיש לכל, ומהווה את החזית הפתוחה של הפרוייקט.
הפרוייקט מחולק לסידרה של רצועות, בדומה למסדרון עצמו שנמדדות אחת מול השניה במידת הנגישות הציבורית שלהן.
הרצועות הן בנויות לסירוגין, כלומר הרצועה הירוקה – מסדרון תשתיות – והצהובה – מעברים – אינן תפושות ע"י מבנה ומשמשות כחללי תווך המאפשרים מצבי ביניים – מופנם / מוחצן, פרטי / ציבורי, סגור / פתוח.
קווי החלוקה עצמם, בין רצועה לרצועה, הם קווי דיאלוג שמגדירים את היחס שבין רצועה למשנתה.
המשולש, מצדו הדרומי של מסדרון התשתיות, הוגדר כחלק הנגיש ביותר ועליו מוקמו האודיטוריום המרכזי והקפיטריה. פונקציות אלו הן אוטונומיות וערוכות לקבל קהל מכל אחד משלושת סוגי המשתמשים ובכל זמן נתון. אנו ממליצים למקם בו גם את המכללון ולהרחיב את שטחו וייעודו כך שיתאים עצמו למסחר עם כל סוגי המשתמשים.
שטחו הכולל של האודיטוריום הוא 650 מ"ר והוא ערוך לקלוט עד כ – 400 איש.
המבנה מושך את קומת הקרקע אל גגו שמנוצל כשטח נוסף למושבי חוץ.
רצועת השימושים המשותפים המרכזיים, מצפון למסדרון התשתיות מכילה את הנפח העיקרי של המכללה – ספריה, אולמות וחדרי סגל. פונקציות אלו מהוות את עיקר הפעילות המשותפת ומרכז המכללה, והן נגישות גם לאנשים מבחוץ.
בבניין זה באים לידי ביטוי שני קווי הדיאלוג העיקריים של הפרוייקט: הפנימי – חזית הבניין לכיוון חלל המעברים והכיתות, והחיצוני – החזית אל מול רצועת התשתיות (הפארק), האודיטוריום המרכזי, והקפיטריה, ואל מול העיר תל-אביב.
הבניין מתוכנן כך שהוא מחצין את פעילותו – את השימוש בפונקציות שבו – אל מול שתי החזיתות ובכך מפעיל את הדיאלוג הפנימי - בתוך המכללה, ואת החיצוני - מול הסביבה המיידית והמטרופולינית.
הבניין מאורגן סביב שני חללי גישה מרכזיים שתפקידם לשרת את הפונקציות השונות ובמקביל ליצור אזורי חכוך מירבי ביניהם, על מנת לאפשר אינטראקציה ולייצר דיאלוג בין משתמשים שונים. חללים נרחבים אלו ישמשו כאזורי פנים/חוץ והם מזמינים שהייה בזמני הפוגה מפעילות.
רצועת המעברים – או "לב הפרוייקט" – מתווכת ומקשרת בין רצועת הכתות ובין רצועת השימושים השיתופיים המרכזיים, ומייצרת דיאלוג פנימי בין השתיים. לב הפרוייקט הוא למעשה חלל דינמי רב-מפלסי המכיל מערכות תנועה ואזורי מפגש ציבוריים. הנגישות לכל אחת ואחת מהפונקציות ברצועות השכנות תהיה דרך חלל זה.
הכניסה הראשית לסמינר הינה ישירות אל רצועת המעברים , מכוון החזית הפונה אל דרך חיפה, אשר אליה יגיעו באמצעות מערכות התחבורה הציבורית. החלל התחום בין שני המבנים - הנמשך ועובר מתחתם אל השטח הפתוח ברצועת התשתיות מדרום ואל השטחים הפתוחים של הסמינר מצפון – הינו לב הפרוייקט ותמצית הוויתו החברתית. במפלס הקרקע פועלים "היסודות" - מינהלה, המרכז לחינוך הומניסטי, מרכז פעילות הסטודנטים, מועדון ספורט ג'ים והמבואה לשטחי הבריכה והספורט.
רצועת הכתות והחדרים היא הרצועה הפרטית ביותר לסמינר ומיועדת רק לחברים. היא מכילה פונקציות שנפחן קטן ומספרן גדול, סדרתיות ונתנות לחלוקה מודולרית. הכתות יאורגנו בקומות במודולים קבועים הבנויים מיחידות בסיסיות. בתוך המודולים תתכן גמישות מרובה בצרוף וחלוקות פנימיות.
רצועת הנפחים הציבוריים – מכילה את הנפח העיקרי שמהותו הספריה והאולמות: פונקציות יחודיות חד פעמיות מרכזיות אשר עקב נפחיהן הגדולים הן מעדיפות חללים גדולים. פונקציות אלו מהוות את עיקר הפעילות המשותפת של הסמינר והן נגישות גם לשימוש אנשים מבחוץ. ברצועה זו יכללו גם פונקציות המינהלה, בשטח קומת הקרקע המתווך בין הכניסה ליציאה לגן, ואולי גם חדרי סגל. בתוך רצועה זו הפונקציות ישולבו כך שייווצרו אזורי חיכוך וחשיפה מקסימליים, והיא מתוכננת עם מערכת קונסטרוקטיבית שתאפשר מפתחים גדולים ומפלסים שונים.
תהליך העבודה:
החלטה להתמקד בניתוח הפרוגרמה והכרה בכך שהצלחת הפרוייקט תמדד על פי ארגון הפרוגרמה שנעשו:
• דיאגרמת ריבועים של הפונקציות השונות, מספרן ושטחיהן, על פי חלוקה פרוגרמתית.
• סטריפים צבעוניים של סוגי פרוגרמות שמראה את היחס ביניהן על פי שטחים ואת חלוקות המשנה בכל סוג פרוגרמות.
• החלק שכל סוג פרוגרמה ממלא מכלל שאח הסמינר כיום ובעתיד.
• שטחי כל סוג פרוגרמה ושטח פתוח בחלוקה למספר הסטודנטים העתידי.
קביעות וגמישות:
קיימות פרוגרמות שחלוקתן הסופית טרם הוגדרה ו/או צריכה לאפשר גמישות בחלוקה היום ובעתיד. באופן כללי, הפרוגרמות שנדרשת מהן הגמישות המרובה ביותר הן כיתות הלימוד והחדרים. הספירה ורוב אולמות הם בעלי שטחים מוגדרים שלא ישתנו בעתיד.
המשולש שבחלקו הדרומי ביותר של הפרוייקט הוגדר כ"בונבון" המכיל אודיטוריום וקפטריה. האודיטוריום המרכזי תוכנן כגוף משופע שמושך את מפלס הקרקע על גגו כדי לייצר עוד שטח פתוח כמעין אמפיתאטרון. בצמוד אליו מוקם גוף שקוף שמכיל בתוכו את הקפיטריה ואפשרות לחנות ( ספרים ).
אלמנטים מתווכים:
קישורי רוחב בין הרצועות, היוצרות חירור במערכת הרצועות ופוערות בבנין חללי חוץ המהווים איזורי הפוגה ושהייה בין פרוגרמות. החירור חושף את החףתך הפרוגרמתי האינטנסיבי של הרצועות.
בדיקת המגרש – העמדת שטח שני השלבים במגרש ומסקנה שהבנין למעשה ממלא את כל המגרש. לאור זאת, ולאחר ביקור בסמינר, החלטה להשתמש ברצועת התשתיות כשטח פתוח ולהעמיד את בנייני הסמינר משני צידיה, על מנת לחזק את תפקודה כ"גן סמינר". החלטה שהפונקציות שלהן הפוטנציאל הגבוה ביותר לשימוש ציבורי: האולם הגדול, הקפטריה והחנות ימוקמו כאי נגיש לחלוטין לציבור בקטע המגרש שמעבר לרצףועת התשתיות. המעבר מהבנין העיקרי של הסמינר אל בנין זה תהיה דרך הגן.
בסיכום:
התוכנית המוצעת עונה בצורה מיטבית על הנושאים הבאים:
אינטנסיביות ויעילות ארגונית:
הפרוגרמה המורכבת והמגוונת, הגדילה הצפויה במספר הסטודנטים והתוכניות להוספת מסלולי לימוד חדשים מחד, ומאידך צמצום שטחי הסמינר לשליש מגודלם כיום, מכתיבה אסטרטגיה של "דחיסה" יעילה של פרוגרמות ומערכות. אזורי ההשקה והחכוך בין הפרוגרמות השונות כמפגשים דינמיים פעילים בהם נמדדת איכות הבנין.
שטח פתוח:
מעבר מקמפוס מפוזר עם שטחי חוץ מגוננים נרחבים לקמפוס מכונס ומרוכז. אופי השטחים בסמינר ישתנה טכנית ופסיכולוגית. קיים צורך מהותי ופסיכולוגי לשימור כלשהו של איכות הפארק הפתוח. אימוץ רצועת התשתיות הציבוריות העוברת במגרש כיתרון – השטח הפתוח מוכח ההכרח הוא הנכס החשוב ביותר במגרש. העמדה של הסמינר עלפיו ומשני עבריו כניצול מקבימלי של הנכס.
PERFORMANCE
הסמינר שואף להפוך למרכז רוחני להוראה – מצבור של ידע, נסיון, מקצועיות ותרבות שתועמד לרשות חברי ציבור המורים בארץ. הבנין שואף להחצין את הפעילות המתרחשת בו ולהציג כלפי הסביבה והדרכים הראשיות הסובבות אותו חזית פעילה, דינמית ומזמינה. במקביל הפרויקט יעבוד כעולם פנימי שהפרוגרמות השונות בו נפגשות בשטח פנים מקסימלי החושף אותן זו כלפי זו וכלפי מעברים ואלמנטים מתווכים בפרויקט. "שקיפות", "תווך" ו"דיאלוג" הם נקודות המוצא של תהליך התכנון. בסופו של דבר מבנה המכללה החדש מאורגן כמחולל תרבותי המייצר מצבים ומעודד מפגשים בין דיסיפלינות שונות כיאות למוסד חינוכי המעודד את חבריו לגבש עמדה ביקורתית ובונה ע"י מגע ישיר עם העולם הסובב אותו.